הילד שלי לא מתנהג יפה בשיעורים

לבסוף, נקראתי לבית הספר ולפגוש אותה. למען האמת, ציפיתי לפגוש אישה מיושנת, כועסת ושמרנית מאוד שהופתעה מחוסר הכבוד הרבה יותר מאשר מהביצועים הרעים במהלך השיעור.

אבל כשדיברנו, הבנתי שלא רק שהיא, ובכן, מורה מיושנת ונוקשה למדי; אלא גם אדם שאכפת לו מאוד מהנושא שלו. בזמן שדיברנו, היא אפילו הצליחה להסביר לי כלל דקדוק ברמה מתקדמת שמתמודדת איתו כבר שנים.

יצאתי עם הרבה כבוד כלפיה, אבל בהחלט לא הגענו לשום תוצאה לגבי איך הילד שלי וחברו (שאמו לא באה לפגישה) אמורים לשנות את התנהגותם במהלך השיעורים שלה. עם זאת, הושבתי אותו והסברתי לו על שיחה פורייה שקיימנו ועל כך שבמקום פשוט להתלונן על התנהגותו, המורה למעשה סיפרה לי הרבה דברים מרתקים על השפה האנגלית.

חשבתי ששיחה זו לא תשפיע על ילדי. אבל, כפי שמתברר, גם הוא וגם חברו למעשה התחילו להתנהג יפה: לא היו יותר תלונות, ואחד המורים, שפגשתי במקרה, סיפר לי שהם היו המומים מהשינוי האחרון בהתנהגות של הילדים.

הופתעתי, אז שאלתי את בני מדוע התנהגותו השתנתה. "אמא", הוא אמר לי, "ובכן חשבתי שגם היא בן אדם". אני חושבת שהרבה ילדים רואים במורים מפקחי משמעת עם מעט תכונות אנושיות. עם זאת, ראיתי דוגמאות רבות שבהן ילדים העדיפו מורים מסוימים וקשר זה עזר גם לעודד את עניינם בנושא. אני מאמינה שלפעמים חיוני שילדים יראו את 'הצד האנושי' במורים, כדי שיוכלו להסתכל על דברים מנקודת המבט שלנו, גם כשאנחנו הכי פחות מצפים מהם.